'כִּתְבוּנִי' אסתר המלכה

תהילה פרידמן אדר תשפ"א Torah4woman@gmail.com

עורכת תוכן ולשון: אורלי ברנדויין

בימים אלו, כשבכל בית מישראל מארגנים משלוחי מנות, סעודות פורים ותחפושות צבעוניות,

אנו יודעים להודות לאסתר המלכה ולהתפעל ממנה על שעשתה את שליחותה נאמנה, כדי שאנו נוכל להפוך את הימים האלו מאבל לשמחה ומיגון לאושר גדול, לאורך 2,553 השנים שחלפו.

 

האם גם אסתר הייתה שותפה לשמחה הגדולה? מהו המחיר האישי ששילמה אסתר עבור הצלת העם היהודי לדורותיו? האם אסתר היא קורבן ציבור או שליחת ציבור?

ויותר מכך, מי היא אותה אסתר נסתרת?

 

אסתר ב:

ה: אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ אִישׁ יְמִינִי:

ז: וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת-דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת:

 

רש"י מפרש את המילה "לבת": לבית = לאישה. כלומר אסתר הייתה אשתו של מרדכי היהודי, מזקני הסנהדרין, שהוגלו עם גלות יכוניה על ידי נבוכדנצר לבבל.

במגילה מתוארת אשת איש שנלקחת בעל כורחה לארמון המלוכה, לידי אחשוורוש; מועמדת להיות לו לאישה. מלכה לצידו.

איך מרגישה אישה שנלקחת מידי האיש שלה?

אנחנו רק יכולות לנסות לדמיין...

המגילה מוסיפה לנו פרטים על ייחוסה של אסתר ועל מוצאה: היא יתומה מאב ומאם, מרדכי בן דודה מגדל אותה בביתו ואחר כך נושא אותה לאישה.

מדרש רבה על מגילת אסתר שואל אם אסתר הייתה שתוקית. המושג 'שתוקי' בהלכה מכוון למי שמכיר את אימו ואינו מכיר את אביו; שידוע מי היא אימו, ואין ידוע לו מיהו אביו. כינוי זה נוצר משום שכשהוא שואל את אימו על אביו, היא משתיקה אותו.

חכמינו טוענים כי אסתר לא הייתה שתוקית משום שמייד אחרי שאימה התעברה - נפטר אביה. כמו כן, מייד אחרי לידתה של אסתר - נפטרה אימה.

שתוקית היא לא, אבל 'שטוקית' היא כן: אישה של שקט; שיודעת לשמור סוד. אישה של שתיקה, והשתיקה שלה סמיכה ורועמת ומתגברת על כל צלילי השמחה משנה לשנה.

מה בכל זאת מספרת לנו אסתר?

לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד (אסתר ב י): אסתר מספרת שהיא לא מספרת!

זה פשוט להיות אישה שותקת? היא נתונה בביתו של צורר עמה, של מלך שתפיסת עולמו כל כך רחוקה משלה: כמו להיות רבנית בביתו של נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ. פער ענק וקשה ביותר.

געגועים, בעיות טהרה וכשרות, צניעות, שבת, אמונה, ערכים; בעיות קיומיות ממש עומדות בפניה. ומעל הכל: היא נלקחת ללא רצונה מביתה שלה. לאסתר אין משענת ועוגני ביטחון; אין לה הורים ואחים; כל עולמה הוא בן דודה ובעלה - מרדכי.

לפי המגילה אפילו את המידע הזה אסור לה לחלוק בחצר המלכות; אף את המידע הזה, שהיה מעניק לאסתר זהות - היא מתבקשת להסתיר.

שתיקתה והקפדתה על שמירת הסוד לא מובנות מאליו בכלל (בעיקר משום שהיא אישה😊).

המידע הזה היה יכול אולי לעזור לה ולהציל את שפיותה. על המילים 'אשר לא תגיד' מסביר רש"י: אסתר לא סיפרה כדי שיאמרו שהיא ממשפחה בזויה וישלחוה, שאם היו יודעים שהיא ממשפחת שאול המלך - היו בוודאי מחזיקים בה.

 ב'אסתר רבה' מייחסים לאסתר יכולת סגולית ויוצאת דופן: "מלמד שתפסה שתיקה בעצמה, כרחל זקנתה שתפסה פלך שתיקה". כלומר שתיקתה של אסתר היא בזכות כוחה של רחל.

הכוח שרחל טמנה בשתיקה שלה, בעת שאפשרה ליעקב לשאת את אחותה לאה לאישה על מנת שלא תתבייש אחותה; הכוח הזה שגילתה רחל במעשיה - עמד לאסתר בבוא העת.

הגמרא (בבא בתרא קכ"ג) משבחת את התנהגותה של רחל: "ומתוך צניעות שהייתה בה ברחל החזירה הקב"ה". מהי הצניעות שהייתה ברחל? אלו הסימנים שהיו בין רחל ליעקב ורחל מסרה אותן ללאה, ושתקה.

בבראשית רבה עג' מובא על הפסוק: 'וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל' - איזו זכות מקבלת רחל עבור השתיקה שלה? אחת מהזכויות שלה היא שהעם העמלקי ייפול רק בידי צאצאיה.

וכך כתוב שם: "מסורת היא, שאין עשיו נופל אלא ביד בניה של רחל". עמלק, מצאצאיו של עשיו, לא יכול ליפול אלא בידי השבטים בנימין, מנשה ואפרים. לפיכך הצלת עם ישראל בימי אחשוורוש נעשתה בידי אסתר ומרדכי משבט בנימין.

מכאן אפשר ללמוד שכשאת עושה משהו גדול; משהו ענק והמחיר שלו הוא שתיקה, את מטמינה כוח. את מאפשרת מאצ'ינג. בעתיד תגיע מישהי שתצליח לקחת את הכוח הזה ולהכפיל אותו, בשתיקה משלה.

 

כשאת בוחרת בגבורה לשתוק - לעולם לא תוכלי לשער מיהו שעוד ישתוק בזכותך!

"בשכר צניעות שהיה בה, ברחל, זכתה ויצא ממנה שאול. ובשכר צניעות שהיה בו בשאול, זכה ויצאה ממנו אסתר.

ומתוך שמסרה סימנין לאחותה - זכתה ויצא ממנה שאול" (ילקוט שמעוני על מגילת אסתר סימן קי).

סיפור מופלא וצנוע מתאר אישה אחת, אנונימית, שעשתה מעשה הרואי וגם לה יש זכות גדולה בנס חג הפורים של יהודי שושן והעולם. ספק רב אם ידעה אותה אישה שיש לה חלק בהצלת עם שלם: כשהיא עסקה בהצלת נפש, היא חשבה שהיא מצילה רק ילד בודד אחד.

בשמואל ב ד ד כתוב: וְלִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל בֵּן נְכֵה רַגְלָיִם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה בְּבֹא שְׁמֻעַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס וַיְהִי בְּחָפְזָהּ לָנוּס וַיִּפֹּל וַיִּפָּסֵחַ וּשְׁמוֹ מְפִיבֹשֶׁת:

לנכדו בן החמש של שאול המלך, בנו של יהונתן, הייתה אומנת פשוטה ומסורה. כאשר הגיעה השמועה הרעה מהמלחמה על כי שאול ושלושת בניו נפלו בידי פלישתים - פחדה האומנת שהפלישתים יבקשו להתנקם בבית שאול ולהרוג את כל אנשיו, והיא מחליטה לברוח ולקחת איתה את הילד הקטן בזרועותיה. בעת הבריחה הבהולה נפל מפיבושת הקטן מידיה והפך לנכה בשתי רגליו.

הנפילה הזו הצילה את חייו של מפיבושת וממילא גם את בית שאול מכליה. בנפילה איבד מפיבושת את המלוכה.  המלבי"ם כותב שלא היו מאפשרים למלך נכה למלוך; אך בזכות הנכות שלו, נצלו חייו. רוצחי איש בושת (בנו הרביעי של שאול שנרצח בידי בני בנימין) לא חשבו לגעת בנכד הנכה של שאול המלך, והניחו לו לנפשו; כי במצבו הם לא חששו שהוא מסוכן עבורם; הם לא פחדו שינקום בהם כרוצחים.

והאומנת המשיכה לגדל את מפיבושת הנכה.

משום שמפיבושת היה השריד האחרון לבית שאול, דוד גמל איתו חסד ומפיבושת היה אוכל בקביעות על שולחנו של דוד המלך. דוד גם דאג שיחזירו לו את האדמות והנחלה שהיו שייכות לשאול ולבית אביו.

מפיבושת גדל והיה לחכם גדול בתורה ולרבו של דוד בהלכה.

האומנת שקיבלה החלטה גורלית לא להשאיר את הילד הקטן מאחור; שהסתכנה עבורו - היא זו שגרמה לו לנכות הקשה שלו אך גם זו שהצילה את חייו.

מפיבושת הוליד את אלה וממנו הסתעפה משפחה גדולה, נצר לבית שאול (ילקוט שמעוני אסתר תתרנג). אומנם מפיבושת לא זכה במלוכה אך אסתר המלכה היא צאצאית ישירה שלו, והיא כן זכתה למלוכה ואפילו לכך שעל ידה ניצלו היהודים בימי אחשוורוש.

שוב ושוב אנו נוכחים כי דווקא הנפילה והקושי הם סיפור ההצלה של בית שאול, ומעשה ההצלה של האומנת התגלגל להיות סיפור ההצלה של כולנו.

 

אסתר כלואה בגופה ובנפשה בסיטואציה המורכבת הזו. אין ספק שלאורך כל הזמן הזה אסתר מתמודדת עם בהלה, עצב וחששות והיא לא רואה כל דרך מילוט מארמון המלך.

אך לא רק היא תוהה ומקשה על מצבה; גם מרדכי והיהודים תוהים מה מעשיה של אסתר האצילית בתוך ארמון המלך.

נס ההצלה של היהודים בשושן התרחש רק לאחר כחמש שנים מלקיחתה של אסתר לארמונו של המלך. היהודים בשושן האמינו שאסתר אינה ראויה לנס ואין לה זכויות וממילא לא העריכו אותה. הם טענו ששרה אימנו שהתה בביתו של מלך מצרים פחות משלושה ימים וכבר הציל אותה הקב"ה, ואילו אסתר נמצאת שנים בבית המלך ללא סימן להצלה, ולכן היא אינה צדקת ולא תצמח להם כל טובה ממנה.

ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים ותוהה: מה קורה פה?

אמר מרדכי : אפשר לצדקת זאת שתינשא לערל?

אלא: שעתיד דבר גדול שיארע על ישראל ועתידים להינצל על ידה (מדרש רבה אסתר ה').

בהתאם לנסיבות, אסתר מתכנסת לתוך עצמה. במגילה לא מסופר לנו שאסתר מתקשרת עם עמה מחוץ לארמון. ההפך: אסתר אפילו מנותקת. היא עסוקה בהישרדות עצמית ובפחד; בקיום עצמה בלבד ובניסיון לצלוח את הימים והלילות.

כשאדם נמצא במצב הישרדותי - כל חושיו מופנים לצורכי ההישרדות ואין לו פניות לראות מעבר לעצמו.

זה היה מצבה של אסתר כשנודע לה שמרדכי לבש שק ואפר ויצא כך בחוצות העיר. אסתר נבהלת מאוד והיא שולחת לברר על מה ולמה.

 

וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים: כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת: (אסתר ד, יג יד)

 

מדוע מרדכי צריך לשכנע את אסתר ואפילו דוחק בה? מדוע אסתר לא מבינה בעצמה את גודל האחריות המוטלת עליה? מרדכי מוצא לנכון להזכיר לאסתר את חטא שאול במלחמת עמלק; את העובדה שאם היא לא תפעל עכשיו היא תשלם גם על חטאי אבותיה, שלאלוקים יש דרכים ושליחים רבים להעמיד להצלת עם ישראל.

אם את מתכוונת להחריש עכשיו - ליהודים תהיה רווחה ממקור אחר.

מרדכי בוחר במילים 'החרש תחרישי'. מדוע? הלא הוא זה שציווה עליה להחריש.

אסתר התגלתה כאומנית השתיקה; אבל לא עוד.

אסתר טוענת שעדיף להמתין עד שהיא תיקרא למלך. היא מאמינה כי אין צורך לפעול ולהסתמך על ניסים. הרי ידוע שמי שנכנס למלך בלי שנקרא - ישלם על כך בחייו, והיא תוהה מדוע מרדכי מאיץ בה.

מרדכי משיב לה: וּמִי יוֹדֵעַ אִם-לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת: יש עת לכל דבר. יש רגע מדויק. אל תחמיצי את הרגע המדויק הזה. ההימנעות שלך מללכת אל המלך - תדיר שינה מעיני אנשים רבים מספור ותזרע בהלה אמתית ביהודים. כל רגע שייגרמו ליהודי צער, דאגה ועוגמת נפש - יהיה כי את לא מעריכה מספיק את הרגע הזה.

אסתר מתבקשת לעשות מהפך: מאסתר המאופקת והפסיבית להפוך להיות אסתר האקטיבית, היוזמת ולשאת באחריות בעול הציבורי.

אסתר לוקחת על עצמה בלב כבד את השליחות ומשיבה למרדכי: וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי: החל מרגע זה אסתר תשלם מחיר אישי כבד ביותר.

רש"י: "וכאשר התחלתי לילך לאבוד אלך ואמות... כאשר אבדתי מבית אבא אובד ממך. שמעכשיו, שאני ברצון נבעלת לגוי, אני אסורה לך". עד לרגע זה אסתר הייתה מותרת לבעלה מרדכי מפני שהיא נלקחה לאחשוורוש שלא מרצונה. אך מרגע זה והלאה, שבו היא בוחרת מרצונה החופשי ללכת לאחשוורוש - היא נאסרת על מרדכי לעולם.

אסתר מבינה את גודל השליחות, אך גם מרגישה כאב גדול מנשוא על המחיר האישי הכבד כל כך שהיא הולכת לשלם עבורו. זהו רגע גורלי של בחירה. האם אסתר בוחרת להיות קורבן ציבור או שליחת ציבור?

 

וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת (אסתר ה א). אסתר לובשת שליחות. רש"י מפרש כי ברגע שלקחה את השליחות על עצמה - היא לבשה רוח הקודש. לומר לך: כשאת עושה שליחות למען הזולת - את שליחת קודש.

מרגע זה אסתר מובילה, היא אקטיבית, היא מצווה על מרדכי והיא מזמנת את אחשוורוש והמן למשתה.

היא מתווכחת עם מרדכי ומבקשת ממנו שהוא והעם יצומו למרות ועל אף שמדובר בליל הסדר, הלילה החשוב ביותר במסורת היהודית. וכך קורה שהיה זה ליל הסדר הראשון בהיסטוריה היהודית שבו לא היו מצות, הגדה ויין אלא צום, מרור ותפילה (רות רבה ח ז).

אמרה אסתר: לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם (אסתר ד' טז'), אלו הן י"ג וי"ד וט"ו בניסן.

שלח לה מרדכי: והרי בהם יום ראשון של פסח.

אמרה לו: זקן שבישראל, למה הוא פסח? אם לא יהיה עַם - למה לנו פסח?

מייד שמע מרדכי והודה לדבריה.

אסתר משנה סדרי עולם ומרדכי והעם קשובים לה.

"וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת": כשאת מבקשת משהו שהוא בלתי מושג ובלתי אפשרי ולא מקובל ואולי אפילו אסור - את צריכה להיות חדורת רוח שליחות ואת זקוקה שעם שלם יעמוד מאחורייך.

 

רבקי הולצברג הי"ד, שליחת חב"ד במומביי שבהודו, נרצחה על ידי טרוריסטים ב-2008 עם בעלה הרב גבי הולצברג הי"ד. היא הייתה בת 29 ובחודש החמישי להריונה. בנם הקטן מוישי ניצל על ידי המטפלת שלו סנדרה, שהצליחה להימלט מידי הטרוריסטים בנושאה את הפעוט בזרועותיה. רבקי הייתה אישה חדורת רוח שליחות, מסירות ואמונה. היא עשתה כל מה שיכלה עבור כל אדם שהגיע לטעום משהו ביתי ולחפש קצת אווירת רוח יהודית בנֵכר.

ב'שבעה' הגיעה בחורה צעירה ומסרה למשפחתה של רבקי חבילה קטנה, ובה טבעת היהלום של רבקי ואחת משמלות השבת שלה. "איך הגיעו דברים אלה לידייך?" שאלו בני המשפחה את הבחורה.

והבחורה סיפרה: "טיילתי ברחבי הודו, כמו ישראלים רבים, ולצערי הסתבכתי שם עם החוק ומצאתי את עצמי בבית כלא הודי בתנאים קשים ומחפירים. זו הייתה תקופה נוראית. למזלי הרב הצלחתי לנצל את העובדה שמדובר בבית כלא פרימיטיבי ולשחד את אחד הסוהרים. נמלטתי משם בבהלה גדולה היישר לבית חב"ד במומביי, בתקווה גדולה ששם יוכלו לעזור לי. מבוהלת, מדוכאת וחוששת לחיי התקבלתי על ידי רבקי הולצברג בסבר פנים יפות ולאחר שהיא דאגה שאוכל ואתרחץ - היא האיצה בי לעזוב את הודו מיידית. כאן התעוררה בעיה אמיתית מאחר שהדרכון שלי סומן ודבר בריחתי מהכלא עלול היה להתגלות במעבר הגבולות. רבקי הציעה לי תוכנית: "תלבשי את שמלת השבת הטובה שלי ותענדי את טבעת היהלום שלי, סביר להניח  שבמראה מכובד שכזה יהיה לך סיכוי טוב לעבור את הגבול".

רבקי הורידה את טבעת היהלום שלה מאצבעה וענדה אותה על האצבע שלי, בחורה זרה ומפוקפקת שלא הייתה לה כל הכרות מוקדמת איתה... רבקי הסבירה לי שבהודו אישה עם טבעת יהלום על אצבעה היא ממעמד אחר. היא אישה מכובדת. היא לא עבריינית ולא תצטייר ככזו שברחה מבית הסוהר. "כפי שאתם רואים, לקחתי את השמלה והטבעת מרבקי, ובזכותן יצאתי בשלום מהודו". בני המשפחה נזכרו כי בפגישתם האחרונה עם רבקי הם שמו לב שהיא לא עונדת את טבעת היהלום שלה. כשנשאלה רבקי על כך היא השיבה להם: "הטבעת שלי יצאה לשליחות".

 

כל אישה 'לובשת מלכות' במהלך חייה; כל אישה עושה 'שליחות' בעצם היותה; בכל אישה יש מסירות בלתי נלאית עבור מישהו; בכל אישה יש תפילה ואמונה ואהבה ורוח של קודש.

 

כי למסור את הנפש, זה בעצם למסור את הרצון. הנפש שלנו היא הרצון שלנו. כשאני רוצה משהו, והקב"ה מבקש ממני משהו אחר, אני עומדת בפני התלבטות שבה אני מתבקשת למסור את הרצון שלי ולשנות אותו עבור מישהו או משהו. זוהי מסירות הנפש שלי. ומה אז? האם אני מתלוננת? בורחת? מתמרדת כי לא קיבלתי את מה שאני רוצה? או שאני משנה את הרצון שלי מפני רצונו? האם אני מצליחה לשנות את מה שאני רוצה ולהתאים אותו למה שאלוקים רוצה? זה יכול לקרות לכל אחת מספר פעמים בחיים.

לפעמים אנחנו מתבקשות למסור את הרצון שלנו אפילו כמה פעמים ביום. והמצבים האלו הם מסירות נפש! ויתור על העצמי שלי, על הרצון שלי, על מה שאני חושבת עכשיו לנכון ומתאים, לטובת רצון הקב"ה.

אסתר נשארת בבית אחשוורוש עוד זמן רב לאחר שהעם היהודי ניצל משמד; גם אחרי שחלק מהעם היהודי ובהם מרדכי הבלשן שבו לארץ ישראל בימי עזרא ונחמיה; וגם הרבה אחרי שסעודות פורים רבות נחגגות מאז בכל בית בישראל.

אסתר נותרה מאחור. היא יולדת לאחשוורוש את דריווש שימלוך אחרי אחשוורוש ונשארת בביתו, רחוקה מעמה, ממרדכי וממולדתה.

 

עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר עַל כֵּן עַל כָּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם (אסתר ט, כו).

 

רש"י: ומה ראו - עושי המעשים האלו שעשאום?

ומה הגיע אליהם - מה ראה אחשוורוש שנשתמש בכלי הקודש? ומה הגיע אליהם שבא שטן ורקד ביניהם והרג את ושתי? מה ראה המן שנתקנא במרדכי? ומה הגיע אליו שתלו אותו ואת בניו? מה ראה מרדכי שלא יכרע ולא ישתחווה? ומה ראתה אסתר שזימנה להמן?

הכל לא מובן ולא ברור. הדרך מלאה בהפתעות וקשיים והמסע חשוך ובהסתרת פנים, ואת יוצאת לשליחות בעד מישהו אחר; כדי להיטיב עם הזולת; כדי לעזור ולסייע; ומוכנה לשלם מחיר אישי וגדול. את מלכה!

במצוות הפורים חייבות גם נשים למרות ועל אף שמדובר במצוות שהזמן גרמן (פסחים קח א), כי עיקר הנס נעשה על ידי שליחותה של אישה.

בכל אישה יש מן האסתר, יש מן ההסתר; יש שליחת מצווה.

נשים שינו את פני ההיסטוריה כשפעלו מתוך שינוי הרצון האישי שלהן לטובת סיוע לזולת.

כך האומנת של מפיבושת (כך סנדרה ממומביי) כך רבקי הולצברג הי"ד וכך גם את: בשקט, משפיעה על ההיסטוריה.

באה אסתר ומבקשת עבור כל אישה, ושותקת:

כִּתְבוּנִי לדורות - שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות. שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות, שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים (מסכת מגילה ז ע"א).

 וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר (אסתר ט לב). רש"י מסביר שאסתר ביקשה מחכמי הדור לקובעה ולכתוב ספר זה עם שאר הכתובים וזהו "ונכתב בספר".

למה? כדי שלא תשכחו את השליחות, את השתיקות, את מסירות הנפש!

נשים, בקשו על ה 'כִּתְבוּנִי' של אסתר.

את, בקשי על ה 'כִּתְבוּנִי' שלך.

שכל שתיקה והבלגה שלך תיספר; שכל שליחות שלך תיזכר; שכל כאב ותפילה יעמדו לך לזכויות עד עולם!

שוק פורים אונליין מבית הפסקת קפה

© מגזין הפסקת קפה

מה דעתך על שוק הפורים?משעמם כאןסבירנחמדמעולהוואו! זה מקסיםמה דעתך על שוק הפורים?